מקור תלמוד ירושלמי בבא בתרא ח׳:ד׳
4 משנה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר לֹא יִטּוֹל פִּי שְׁנַיִם אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בָּתּוֹרָה. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָוה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר דְּבָרָיו קַיָימִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה לֹא אָמַר כְּלוּם. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצָע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה דְּבָרָיו קַיָימִין.
5 הלכה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר כול׳. רִבִּי לָא הִשְׁוָוה אֶת הַבְּכוֹרָה לָאַחִין. אָמַר לוֹן רִבִּי חַגַּיי. וְלָאו קִרְיָיא הִיא לֹא יוֹכַל לְבַכֵּר. אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. הָעֲבוֹדָה שֶׁיָּכוֹל אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. אִי כֵן יְכִיל מִשֵּׁם מַתָּנָה.
6 כָּתַב בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצָע בֵּין בַּסּוֹף מִשֵּׁם מַתָּנָה דְּבָרָיו קַיָימִין. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יִינָּתֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי יְרוּשָׁה שֶׁהוֹרַשְׁתִּיו. יִירַשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי מַתָּנָה שֶׁהוֹרַשְׁתִּיו. יִירַשׁ פְּלוֹנִי יְרוּשָׁה שֶׁנָּתַתִּי לוֹ. כִּתְבוּ וּתְנוּ שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. רִבִּי לָעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אַעֲלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן. אִם לְזִכְרוֹן דְּבָרִים כִּתְבוּ וּתְנוּ. אִם לְזַכּוֹתוֹ בִּכְתָב כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁאֵין אָדָם מְזַכֶּה בִּכְתָב לְאַחַר מִיתָה.
7 שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְרַב הוּנָא. מַתָּנָה שֶׁכָּתַב בִּלְשׁוֹן מֶכֶר מָהוּ. אֲמַר לֵיהּ. אַרְכְּבֵיהּ אַתְּרֵי רִיכְשֵׁי בַּרְקֵי. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. לָא אָמְרֵי אֶלָּא מַיְיתוּ תְּרֵין סוּסְוָון חִיוְורִין וּמַרְכִּיבִין עַל תְּרֵיהוֹן וְדֵין אָזְלָא בְּדָא וְדֵין אָזְלָא בְּדָא וּמִשְׁתַּכַּח לָא צַיַיד כְּלוּם.
פירוש חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא בתרא ח׳:ד׳
4 רבי לא השווה את הבכורה לאחין ר"ל דהורה לכתחלה להשוות הבכור לאחין משום מתנה אמר לון ר"ח ולא קריא הוא לא יוכל לבכר אמר ר' לעזר העבודה שיכול אלא שאינו רשאי אי כן יכול משום מתנה פי' דבקרא כתיב לשון לא יוכל וקס"ד דהכי משמע דאינו בכחו לעשות בן פשוט בתורת בכור וליתן בירושה לבן פשוט בתורת בכור כיון דאינו בכור דכמו דאינו יכול לשנות ולעשות מעפר זהב ע"ז הוי אזהרת הל"ת אבל מה שיכול ובכוחו לעשות דהיינו במתנה יכול ליתן ב' חלקים לפשוט. ע"ז לא הוי הל"ת והל"ת היא אך על מה שאינו יכול. ואמר ר"א העבודה שיכול אלא שאינו רשאי דה"פ הקרא לא יוכל הוא דאינו רשאי אפילו מה שיוכל ואם כן מה היא היכול היא משום מתנה אלמא דאזהרת הכתוב דאפילו לשם מתנה נמי אסור לכתחילה אך בדיעבד דבריו קיימין משום דעביד מהני כל קנין הנעשה באיסור דמהני בדיעבד כדאיתא בחו"מ סי' ר"ח משא"כ באומר בני בכור לא יטול פ"ש בני לא ירש. וכשאומר הפשוט ירש רלק בכורה זה מתנה על מ"ש ב"ת דירושה לא שייך בפשוט חלק בכורה. ובכור לא יטול פ"ש הוי מתנה עמ"ש ב"ת כיין דהוא בכור האיך לא יטול פ"ש בני פלוני לא יירש הוי ג"כ מתנה עמשב"ת דהאיך בן לא ירש דזהו הכל ההיפוך מן התורה משא"כ בלשם מתנה הגם דנעשה באיסור הוי ככל מקח הנעשה באיסור דקיים בדיעבד דמקח הנעשה באיסור ומתנה עמשב"ת ב' ענינים הן. וא"כ קשה על הא דר' לא דהורה לכתחילה להשוות הבכורה לאחין. א"נ יש לפרש דר"ח אמר לון והוא לחבריא על הדא פיסקא דר' לא ולא קריא היא לא יוכל לבכר בתמי' א"כ מוכח בפירוש דדווקא על מי שלא יוכל אזהר רחמנא אבל לא על מה שיוכל. וא"כ פשיטא הוא דר"ח ואתא ר"א ופליג ואמר העבודה שיכול אלא שאינו רשאי ומסיק הגמ' ומפרש דברי ר"א דאם כן לדברי ר"א יכול משום מתנה ועכ"ז אזהר רחמנא: